אז מה היה לנו

2 07 2009

כמעט 4 חודשים, 111 ימי טיול, 2 ארצות, 6 טיסות, נופים לאין ספור, 1 טרק רציני של חמישה ימים, שוד אחד לאור יום (אם לא מחשיבים את חברות התעופה, הוסטלים מעופשים, וכמה מסעדות), עשרות סטייקים משובחים, אחדים מהם סטייקים בינוניים, 6 סטייקים שהכנתי בעצמי, 2 ק"ג של שוקולד מעולה, 1 ק"ג של גלידה מעולה,  קלקול כיבה אחד, עקיצה בפרוצוף מדבורה, 9 חברים חדשים שלא אשכח, לינה בטמפרטורה הכי נמוכה של כ – 10- מעלות, 3 רחצות במעיינות חמים, 3 מקלחות קרות, 2 ימים בבי"ח, 6 בדיקות דם, 2 זריקות בכתף וזריקה אחת בתחת, 45 ימים של רכיבה על אופנוע, 4,160 ק"מ עם האופנוע, 6 תקלות באופנוע באמצע הדרך, דריסת ציפורה אחת עם האופנוע (סורי), כנס אחד על נסיעה ללא אורות, עשרות שיחות עם אנשים מקומיים, ועוד עשרות אנשים מקסימים וטובי לב שעזרו לי בדרכי, 7 מעברי גבול, אחד בגובה 4500 מטר, ואחרון חביב, הרבה הרבה טעם לעוד טיולים!

תודה לכולם!

תומר





עובר את הגבול ו…

30 06 2009

Paso de San francisco

לאחר ערב סטייקים אחרון ורחצה במעיינות החמים של פייאמבלה (שדרך אגב מקום  מאוד ממולץ!), יצאתי השקם בבוקר לכיוון פאס סאן פרנסיסקו כדי לחצות את הגבול לצ'ילה. הפאס נמצא בגובה 4500 מטר וכ 200 ק"מ מכל מקום מיושב משני הצדדים, מה שאמור להבטיח נופים מדהימים.
נפרדתי מרודריגו, ארגנטינאי שביחד טיילנו באיזור עם האופנועים שלנו, ויצאתי לדרך תוך כדי החזקת אצבעות והזכרות בכל איחולי "דרך צלחה" שאיחלו לי.
תחילת הדרך היית נעימה עם מזג אוויר מצויין. המשך הדרך לאחר כ 100 ק"מ היה כבר עניין אחר. לקראת גובה 3000 מטר החלו הכאבי ראש והטמפטורה צנחה פלאים. לאחר כמה עשרות קילומטרים עם רוח מקפיאה שנראו כאילו הם לעולם לא הולכים להגמר, הגעתי למעבר גבול הארגנטינאי. שם נאמר לי שאי אפשר להמשיך כיוון שיש בהמשך שלג ורוח חזקות (יותר חזקות ממה שהיה עד עכשיו?! אני מתפלא). נאלצתי לחכות למחר ולישון במקום כי לא היה שום מצב שאני חוזר עכשיו את הדרך שהרגע עשיתי. למזלי ולשמחתי החוויה של שינה בגובה הזה עברה בצורה יוצאת מן הכלל, בלי כמעט כאבי ראש ובלי מחלת גבהים.

למחרת הגיע רגע האמת, האם אני יעבור את הגבול עם האופנוע בלי בעיות.
עם המזל שלי כמובן שהיו בעיות ואלו גרמו לכך שאני אכן יעבור את הגבול אבל בטרמפ ובלי האופנוע. למה? לא משנה, סיפור ארוך. בקיצור, אחרי התבאסות לא קטנה וטרמפ עם שני צ'ילאנים מצאתי את עצמי בצ'ילה. מפה החלטתי שאת בוליביה ופרו אבקר בהזדמנות אחרת וכעת הגיע הזמן לפרסס ולחזור לארץ האלוהים (כפי שהמקומיים קוראים לה).
אוטובוס קצר של 12 שעות, טיסה דרך פנמה לניו יורק, שהייה של יומיים במנהטן לפני הנחיתה הסופית וזהו.

Videos

Videos





דברים שרואים מכאן לא רואים משם

14 03 2009
On the Road

On the Road

עכשיו מתחיל הטיול על האופנוע! עכשיו מתחיל הטיול האמיתי! עכשיו הזמן ליישם את מה שקראתי בספר זן ואומנות אחזקת האופנוע! את כל 32 הדפים שהצלחתי לקרוא עד שנרדמתי…

אז איך זה לטייל בדרום אמריקה עם אופנוע?
ימי רכיבה ארוכים של כמה מאות קילומטרים עם הרבה הפסקות תה ותמונות. בקרוב אני מתכנן לשדרג את המסע ולהוסיף סייסטה קצרה אחרי ארוחת הצהריים, נראה אם זה ייצא לפועל. בכל אופן כל עוד שורר בחוץ קור כלבים זה לא אפשרי…
אז אחרי שהגעתי לקורדובה והסביבה בשביל: לטייל, להעקץ ע"י דבורה קטלנית (אבל איזו דבורה יכולה עליי), לתקן נזילת שמן מהמזלג הקדמי, לחטוף קלקול כיבה. המשכתי למנדוסה, שם הכל אומרים יפה יפה. ואכן יפה!
במנדוסה – סיור במפעל יין הכולל טעימות, נסיעה לשלושה ימים לעיירה אוספאז'טה ששם צילמו את הסרט 7 שנים בטיבט. שווה! שווה!!
חזרה למנדוסה, תיקון הספידומטר לאחר שהמומחים בקורדובה הרכיבו אותו לא נכון וכמעט גמרו עליו, נסיעה לסאן חואן בשביל לתקן את השרשרת שעפה תוך כדי נסיעה לאחר 60 קילומטר ממנדוסה בעזרת בחור מקומי עם פיקאפ שהסיע לי את האופנוע למוסך. אחחח..
עכשיו אני בדרכי צפונה, בדרך לחצות את הגבול עם צ'ילה, עוד 300 קילומטר…וויש מי לאק! למה? בפרק הבא!!

7 Years in Tibet? Maybe 7 hours on a bike!

7 Years in Tibet? Maybe 7 hours on a bike!

* For the videos I recommend downloading the video, so you can see it in a better quality.

Videos

Videos





נא להכיר את קלייר מגואטמלה

13 03 2009
Klair from Guatamala

Klair from Guatamala

אז זה מה שלושה שבועות של ריצות, סידורים, שיחות עם חבר טלפוני ועוד ועוד, הניבו. אופנוע קאוואסקי 650 מחוספס ומשופשף שכבר עשה כברת דרך לא קטנה אבל עדיין מוכן להמשיך ולשרת את בעליו הבאים. התכנון להמשך הנסיעה הוא לעבור בקורדובה ומנדוזה שבארגנטינה, אח"כ להמשיך לצ'ילה ואז צפונה לבוליביה ופרו. ובסופו של דבר למכור את האופנוע למטייל אחר שימשיך להינות ממנו גם כן.





מחפש בבואנוס את מה שאיבדתי ואת מה שעוד אמצא

12 03 2009
Buenos Aires

Buenos iRes

יש כמה תכונות טובות לבואנוס, אחת מהן למשל זו הזדמנות לקנות מחדש את כל החפצים שאיבדת עד כה, אבל להיות יפה לא נכללת בתכונות שלה.
ואם חשבתי שבאתי לדרום אמריקה כדי להיות בחופש אז טעיתי ובגדול. מסתבר שבשביל לסדר לעצמך טיול על אופנוע ולא אחד כמו שרואים בסרט "דרום אמריקה על אופנוע", אלא יותר טוב, צריך לעבוד קשה!

מציאת האופנוע עצמו היא לא תמיד פשוטה (בארץ זה סרט אז נסו לדמיין איך זה בחו"ל). צריך להכין רשימת ציוד ענקית, לקנות את כל הדברים שאתה חושב שתצטרך אם במקרה תיתקע (ואני מניח שאכן נתקעים בדרך) ולקחת בחשבון שאת כל אלו צריך להעמיס על האופנוע המסכן.
אז את זה עשיתי ואני כבר אחרי זה. זה אומנם לקח לי שלושה שבועות, אכילת מרורים עם כמה תקלות ומוסכניקים מקומיים חסרי יכולת, אבל מה לא עושים בשביל טיול על אופנוע.





?To bike or not to bike¿

11 03 2009
iSteak - Bariloche

iSteak - Bariloche

שבוע של בירורים קדחתניים, ישיבה ממושכת (תוך כדי סכנה לטחורים) מול המחשב כדי לדעת מה עדיף, בואנוס או סנטיאגו, אופנוע ממטייל או ממקומי, הסתיים במסקנה הזאת: בואנוס! למה? ככה!! סתם, בגלל הכסף כמובן. משמעותית יותר זול, רק שלמחיר יש חסרון, האופנוע יהיה אופנוע ממטייל אחר ויהיה יותר קשה למכור אותו, מה עוד יהיה מאוד קשה למכור אותו למקומי ואף יהיה לא כלכך פשוט לתקן אותו בדרך. אבל ישראלי זה ישראלי ומה גם כשישראלי אחד עושה משהו, ישראלי אחר ילך ויעשה את אותו הדבר.
אז עכשיו אני בדרכי לבואנוס, פינקתי את עצמי באוטובוס סופר קמה (הנקרא גם, כמובן, טוטו לטו). רק דבר אחד יכול להעכיר לי את השמחה. זה שהגורילה בעלת הזקן של ויקינג שהתישבה לידי (ולצערי) תמשיך לנסות לדבר איתי וזאת למרות שאמרתי שאני לא מבין ספרדית. לבסוף שיחדתי אותה עם קצת אוכל מהארוחות של האוטובוס כדי שתניח לי לנפשי. כמובן שזה לא עזר, הויקינג הוסיף עוד כל מיני פרטים למונולוג: כואבת לי הברך, כואבת לי השן, באתי לבקר את אבא ואמא, אני גר שם, אפשר לקבל את העוף שהגישו לך, …)





מרוב שוקולדים, סטייקים וגלידות, יצא לי פוקון

10 03 2009
Bariloche - Frey

Bariloche - Frey

נא להכיר את העיר הכי טובה בכל דרום אמריקה – ברילוצ'ה. אין דברים כאלה, יש לה הכל (טוב כמעט הכל), סטייקים מעולים, שוקולדים באיכויות ובכמויות שלא רואים והגלידות אחח הגלידות. ובנוסף לחוויה הקולינרית, העיר מציעה טיולים חד יומיים ורב יומיים.

אבל מה, דבר אחד לא יעזור, כשיורד גשם וקר לך, אתה מקלל את העיר המחורבנת רדופת הרוחות האלה. בעיקר את הבניין מגורים הלא קשור שתקעו באמצע הכל שגורם לרוחות חזקות שיכולות להעיף אותך. גאונות הבנייה הארגנטינאית.
אז כשהגעתי לעיר המזג אוויר היה כזה אז החלטתי להעבור לפוקון ששם המזג אוויר יותר טוב, לאחר 3 ימים שם חזרתי לברילוצ'ה וזאת קיבלה אותי עם שמש מחייכת וכל שאר נפלאותיה. כל כך נעים בעיר הזאת שאתה לא רוצה לעזוב (בעיקר שלא לבואנוס). אבל העיר הזאת יודעת לעשות חור בכיס או כפי שלימדו אותי המקומיים להגיד: Me rompieron el culo
אני לא אתרגם…





קרטרה אוסטרל עם זקן, שפם ו-2 נעליים

9 03 2009

Caraterra Austral

כבר שלושה ימים שאני ובעל הזקן (צחי) מחפשים שותפים להשכיר איתם רכב לקראטרה. לבסוף כשויתרנו והיינו בדרך לקנות כרטיסים לאוטובוס נפלנו על שלושה ישראלים (אורי – בעל ידע נרחב בשפה הערבית ולכן "שפם") שרצו להצטרף.
לאחר התארגנות מהירה יצאנו לדרך. יעד ראשון – אל צ'אלטן – אכזבה. מזג אוויר גרוע לימים הקרובים במקום. טוב נמשיך ליעד הבא – מערות האדם הקדמון ליד פריטו מורנו, שיט, סגור, הגענו מאוחר מידי. לאחר בזבוז זמן לא ברור עם כספומט צ'יליאני שלא שיתף פעולה הגענו ליום השלישי. משם המשכנו לכיוון סרו קסטיז'ו ולמחרת עשינו טיול סוסים שכלל טיפוס של שעה אל נקודת תצפית מדהימה והלגונה של ההר. מאוחר יותר באותו יום הגענו לקוייקה, עיירה נחמדה באמצע הדרך. ביום החמישי נסענו לפויוואפי ובערב הלכנו להתפנק במעיינות החמים. ביום השישי הגענו ליום השביעי שמשם הגענו לנקודת הסיום ולברילוצ'ה. לסיכום גלינו את הדברים הבאים:
- שאי אפשר לישון באוטו לאחר 7-8 שעות נסיעה ולא משנה כמה נחמד ומצחיק אתם חושבים שזה יכול להיות.
- שעם משפטי חוכמה בערבית אפשר לעקוץ, בצורה יפה מאוד, בנאדם אחר.
- כמה קללות בערבית
- שלטמטום אין גבולות
- שאסור לעזור לאחרים בעניינים שאתה בעצמך צריך עזרה





סאנשו פאנשו וכלב בעל שלוש רגלים

8 03 2009
Torres Del Paine

Torres Del Paine

לו ידענו שנצטרך לטרק בגשם, בברד ובשלג היינו אולי חושבים לבחור מסלול אחר, אבל מורעלים הם מורעלים ולא יעזור כלום. התכנון הוא לטרק 7 ימים במסלול עוקף טורוסים ולהמשיך למסלול ה-W.
ביום הראשון הגענו שבוזים ורטובים. ביום השני צולעים (אני לפחות). ביום השלישי קפואים. ביום הרביעי שמחים. למה? כי עברנו את הפאס ונשאר לנו יום לסיום! (זאת לאחר שהחלטנו לוותר על ה-W) היום החמישי היה ארוך מן המצופה שהיה מאוד לא מצופה, אבל שמחנו לחזור להוספדחה של גלוריה והכלב בעל שלוש הרגלים – לוקס.





קפאת(י) באל קלאפטה

7 03 2009
El Glacier

El Glacier

אני וחברי הנאמן פגשנו את ניקול ושי (ידיד של ניקול שהצטרף מהארץ, בהמשך הזוג הנ”ל קיבל את התואר פיבי וצ’אנלר – אין צורך להסביר)
בתחילה לננו בהוסטל קלאפטה, חווית החרקים המהלכים עליך בלילה וגורמים לך לקפוץ בבהלה וכתוצאה מכך לדפוק את הראש בתקרה (או בספרדית: חח מעבול לבום לאהב) הייתה יותר מידי בשבילנו (לפחות בשבילי וצחי), אז החלטנו לפנק את עצמנו בהוסטל זול יותר. הבחירה הייתה מצויינת (לפחות עד שהגיעו כל שאר עם ישראל למקום). ביחד כולם צוות של 5 (חן כוהן הצטרפה אלינו, לאחר שרבה עם חברתה לטיול, אבל היא לא מודה בזה) שכרנו רכב וכמו טיילים אמיתיים (וישראלים) התפלחנו לפארק הקרחון המתנפץ מוקדם בבוקר לפני שעות הפתיחה.
מאוחר יותר יותר נפרדנו כל אחד לדרכו, אני וצחי המשכנו לצ’ילה לכיוון טרק הטורוסים.